יחסי חברות בין עובד למנהלו הפכו אט אט למסכת קשה של הטרדות מיניות. העובד האמיץ התפטר והגיש נגדו תביעה, בה זכה להכרה ולפיצויים על סבלו.

הצעיר החל לעבוד כנהג בחברה לניקוי שטיחים בפברואר 2010 וכשנה לאחר מכן הודיע שהוא מתפטר מ"סיבות אישיות". כעבור חודשיים הוא הגיש נגד החברה ומנהלו הישיר תביעה לביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב, שבה חשף מסכת קשה של הטרדה מינית.

לפי התובע, במהלך תקופת העבודה התפתחה בינו לבין המנהל – איש נשוי ומבוגר ממנו – מערכת יחסים מיוחדת. התובע ראה בו חבר קרוב והיה קשור אליו מאד. אלא שלטענתו, יחסו של המנהל כלפיו הלך והשתנה עד שהפך להטרדה מינית קיצונית.

בכתב התביעה הציג התובע גרסה "עדינה" שלפיה המנהל נהג להעיר לו הערות סקסיסטיות. גרסתו התפתחה עם התקדמות ההליכים, ובעדותו כבר סיפר שהאמירות הפכו להצעות מיניות בוטות, ולמעשים כמו נשיקות, נשיכות ונגיעות באיבר המין.

לדבריו, בשלב מסוים הוא נדרש לתת למנהלו נשיקה וחיבוק כל בוקר, וזה התייחס אליו כאילו היו בני זוג. לטענתו, הוא המשיך לעבוד למרות זאת, כיוון שאהב את המנהל, שאף עזר לו כשהיה במצוקה כלכלית.

רק כשהמצב הפך בלתי נסבל, הוא החל להתרחק מהמנהל ובסופו של דבר הגיש את מכתב ההתפטרות.

כשנשאל מדוע לא סיפר זאת מלכתחילה, השיב כי לקח את הסיפור מאד קשה. רק אחרי שעזב את העבודה והגיש את התביעה, החל להתמודד עם מה שעבר ולחשוף בהדרגה את סיפורו.

הוא גם הציג לבית הדין מסרונים שקיבל מהמנהל, ובהם לבבות ואמירות כמו: "אתה יפה", "אני אוהב אותך", "בונבון", "אני כבר מחכה לעקוץ אותך", ועוד.

הנתבע הציג גרסה שונה לגמרי: לטענתו, הוא אכן הפך להיות חבר קרוב של התובע, אולם זה כל הסיפור. האמירות והמסרונים, טען, נאמרו ונכתבו בחיבה ובבדיחות הדעת, וכתגובה למסרונים ששלח התובע עצמו. הנתבע הכחיש כי הוא בעל נטיות הומוסקסואליות ושביצע אי-אילו מעשים בתובע.

בעל החברה טען כי מעולם לא שמע על ההתרחשויות הללו. כן נטען, בין השאר, כי התובע עזב ללא הודעה מוקדמת, וכי הוא חייב לחברה כספים.

השופט אורן שגב ציין כי היחסים בין התובע לנתבע לא היו יחסי חברות אמיתיים ושוויוניים. "נהפוך הוא", כתב השופט, "התמונה שמצטיירת הנה של ניצול ברור ובוטה של יחסי מרות".

השופט האמין לעדות התובע שנתמכה בעדויות נוספות, וקבע שגם אם התובע שיתף פעולה עם הנתבע, היה זה בצל יחסי המרות והתלות.

גם ההתפתחות בגרסת התובע אינה עומדת לו לרועץ. גרסאות מתפתחות בתחום עבירות המין אינן נדירות, הסביר השופט, שכן פעמים רבות מקורן בבושה, האשמה והחרדה של הקורבן.

"מצבו הכלכלי של התובע, גילו הצעיר ביחס לנתבע ומעמדו בהיררכיה הארגונית, מצביעים כי אין בין התנהגותו ביחס לנתבע לבין שיתוף פעולה מרצון ולא כלום. נהפוך הוא. הוא נקלע למלכודת דבש ממנה החליט להיחלץ כאשר לא יכול היה עוד להכיל את מעשיו של הנתבע", סיכם השופט.

השופט האמין לחברה שלא הייתה מודעת להתרחשויות, וקבע כי רק הנתבע יפצה את התובע על ההטרדה המינית, בסכום של 35 אלף שקלים. עוד נקבע שהנתבעת, לאחר קיזוז של כ-3,500 שקל, תשלם לתובע כ-16,800 שקלים על פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.

החברה והנתבע חויבו בהוצאות משפט של 4,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 12 אלף שקל.

לכתבה המלאה באתר פסק דין